מדינה שלמה עמדה מלכת, ביומיים בהם שהה אריאל שרון במרכז הרפואי הדסה עין כרם. היועצים שתקו, השרים הונחו חד- משמעית להתרחק, בכדי לא לייצר רחש של סוף, ריחם המוכר של מאבקי הירושה נישא באוויר המהביל, שזרם בציר אולמרט- לבני. (ואגב, גם במאבק זה, כמו במאבקי ירושה במשפחה יזכה הבן. לא על טוהר המידות, ולא על היושרה, וגם לא על היכולות המדיניות או הכלכליות. וגם העובדה, שהבת גדלה כבן, שירתה במוסד, באה ממשפחה מיוחסת משל עצמה והוכיחה עצמה בצמתים חשובות לא תעזור, לא בסיבוב הזה). הרופאים שתקו, העיתונאים ברברו, והעם נצמד למקלטי הפלזמה, LCD ושאר מיני הטלוויזיות בדריכות.
כיצד הפך האיש, שאהבנו לשנוא, לגדול המרגשים הלאומיים?
כיצד הפך האיש, שאהבנו לשנוא, לגדול המרגשים הלאומיים?. והאם רק הוא יכול? או שכל אחד ואחת מאיתנו יכול/ה?.
שלוש סברות למהפך
ראשית, תמיד קיימת הסברה, ששנאתנו המקורית הייתה דרמטית ומוגזמת, ולכן המעבר משנאה לאהבה אינו כה דרמטי, כפי שאנו נוטים לציירו. מנגד, עומדת אי- היציבות הרגשית שלנו, שהיא זו שאפשרה טלטלה רגשית קיצונית זו מלכתחילה. אפשרות שלישית שופכת אור על היסודות החדשים בעולמנו, החברתי- כלכלי- תרבותי- פוליטי- עסקי, המושתתים על דימויים ותדמיות.
אימפריות מוקמות ונחרבות, על פי מבחן התדמית. העולם בו אנו חיות פסק מזמן, להיות עולם של מציאות אחת קבועה, עם שורשים באדמה. המציאות הרצויה בשטח נקבעת, מכוונת ומתוכננת במשרדי מתווי המציאות הרצויה, הלא הם מומחי התקשורת, המיצוב, המיתוג והאסטרטגיה, המעצבים את דעת הקהל, באמצעות מילותיהם ויכולות הקישור בין הלקוח למטרותיו.
אז למה התרגשנו כל כך? ולמה ובעיקר ממה דאגנו?.
המטרה- מיצוי הפוטנציאל האישי
אפשר לומר שאריק שרון מצא את עצמו. בעגה מקצועית ניתן לומר, שכיום, הוא בהחלט ממצה את מלוא הפוטנציאל של עצמו, עד כדי סחיטת אחרונת טיפותיו לכלים להתקדמות. המעבר מהכינוי אריק לאריאל היה צעד בכיוון. אחריו צעד במשנה מרץ נתניהו, שהפך מביבי לבנימין. ופה מסתיים הדמיון. מה שביבי לא הבין, אריק ידע והשכיל להפנים.
נקודת החיבור בין מי שאתה, לבין מה שאתה משדר לקהל, באופן שהוא מוכן ויכול לעכל, היא סוד הצלחת המיצוב החדש. זה שאריאל הגיע אליו, ושאר החבורה עדיין מתחבטת בפיצוח סודותיו.
הדרך- לקלף את הבצל- ערכים, אמונות ועמדות
פגש ההכרות בתהליך העצמה ואימון אישי- עסקי, הוא מ?%A
